יוחרמו טובין אסורים ביבוא שיובאו במסווה עבור הרשות הפלסטינית 

לאחרונה, דחה בית המשפט השלום בעכו תביעה של יבואן להשבת טובין שנתפסו על ידי רשות המכס.

בית המשפט קבע כי היבואן נכשל בהוכחת טענותיו בשני מישורים, פרוצדוראלי ומהותי.

בפן הפרוצדוראלי, נקבע כי היבואן לא הודיע לגובה המכס בכתב בתוך 30 יום כי הוא תובע את השבת התפוס, דבר שהופך את הסטטוס שלהם למוחרמים.

בפן המהותי, הוכח כי הטובין היו אסורים ביבוא עבור שטחי הרשות הפלסטינית, והיבואן ייבא עבור גורם אחר ברשות הפלסטינית, מבלי ליידע את רשות המכס בנושא זה מראש.

עובדות המקרה וטענות הצדדים:

בחודש מאי 2007 ייבא היבואן מסין מכונות לעיבוד מתכת ומכונות חיתוך. רשות המכס הודיעה על תפיסת הטובין. היבואן הודיע בכתב לאחר יותר מ-30 יום ממועד התפיסה, היא תובע את השבת התפוס.

היבואן טען כי רק לאחר יותר משלושה חודשים מהודעת התפיסה, הודיע גובה המכס על חילוט הטובין עפ"י סעיף 192 לפקודת המכס, ומשלא הודיע בתוך 3 חודשים, הרי שע"פ הדין יש להשיבם לבעליהם.

יתרה מכך, טען היבואן כי הטובין אינם אסורים בייבוא וגם לא הוברחו כך שגם התפיסה וגם החילוט נעשו שלא כדין.

רשות המכס טענה כי היבואן ביקש להבריח את הטובין עבור חברה פלסטינית, במסווה של יבוא עבור עצמו, תוך הפרת החוק וכאשר הטובין עצמם עפ"י חוק אסורים לייבוא לרשות הפלסטינית.

בנוסף נטען כי רק לאחר 37 יום ממועד התפיסה, דרש היבואן את החזרת הטובין, ובשל האיחור רואים את הטובין כמוחרמים.

עוד טענה רשות המכס כי הטובין בהיותם מוברחים עבור חברה ברשות הפלסטינית, חולטו מכוח סעיף 204 לפקודת המכס המאפשר חילוט טובין מוברחים או טובין שנעשה עליהם רשימון לא נכון, וכן בהתאם לצו בדבר העברת טובין (יהודה ושומרון) (מס' 1252) התשמ"ח- 1988 האוסר ייבוא מחרטות וטובין לשטחי הרשות הפלסטינית.

פסק-הדין:

בית המשפט דחה את תביעת היבואן וקבע כי על פי הראיות לא יכולה להיות מחלוקת כי היעד הסופי של הטובין היה שטחי הרשות הפלסטינית. נפסק כי ע"פ כללי המכס קיימת חובה למלא טופס רשימון עבור ייבוא סחורה מחו"ל כולל שם הגורם המייבא ויעד הסחורה, וכי במקרה זה יבוא הטובין ע"י היבואן נעשה על מנת לעקוף איסור חוקי קיים בדבר ייבוא סחורה דומה לשטחי הרשות הפלסטינית.

לעניין יבוא המחרטות, קבע בית המשפט כי עולה כי הטובין, שעיקרם מחרטות ומכונות כרסום, הינם אסורים בייבוא לשטחי הרשות הפלסטינית, עפ"י הוראות הדין והצווים הרלוונטיים.

בית המשפט התייחס גם לכך שהיבואן עוסק בחומרי בניין וזוהי הפעם הראשונה שהוא מייבא טובין מסוג זה.

לעניין הצד הפרוצדוראלי בעניין מועדי התפיסה והחילוט ומתן ההודעה, קבע בית המשפט כי היבואן הוא שאיחר משום שתבע את השבת התפוס תוך 37 יום ולא תוך 30, ולכן- אין להלין על גובה המכס שלא הודיע בתוך 3 חודשים על החזרת הטובין, שכן הפ הפכו כבר למחולטים.

לאור כל זאת, נדחתה התביעה והיבואן נדרש לשלם לרשות המכס הוצאות ושכ"ט עו"ד בסך של 10,000 ש"ח.

[ת"א (שלום עכו) 4399-07 חוסין ועלי אבו פייסל בע"מ נ' מדינת ישראל – המכס, פסק-דין מיום 12.6.14, השופט זיאד סאלח].